החלטה בתיק בש"א 1661/08

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור

בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט מוריס בן עטר) בת"א 4544/05 מיום 23.2.06, בת"א 2417/07 מיום 17.12.07.

כללי

1.       המבקש הגיש לבית משפט קמא תביעה כנגד המשיבים למתן סעד הצהרתי המורה על ביטולו של פסק דין שניתן בת"א 13199/88 ביום 7.5.1990 בבית משפט השלום בירושלים, לפיו חוייב המבקש לשלם סכום של 27,000 ש"ח. התביעה נדחתה על הסף מחמת התיישנות (להלן: "פסק הדין").

2.       עוד הגיש המבקש לבית משפט קמא, תביעה בה עתר לביטול פסק הדין (ת"א 2417/07). התביעה נמחקה על הסף ביום 17.12.07, לבקשת המשיבים.

3.       משלא בוטל פסק הדין, הגיש המבקש ביום 21.2.08 בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק הדין, היא הבקשה שבפני.

טענות הצדדים

4.       המבקש טוען כי החלטת בית משפט קמא מיום 17.12.07 הומצאה לו ביום 28.12.07, ולפיכך התקופה להגשת ערעור הסתיימה ביום 12.2.08. לשיטתו תקופת הערעור נמנית מיום ההחלטה בבקשתו לביטול פסק הדין. עוד טען המבקש כי טובים סיכויי הערעור להתקבל.

5.       המשיבים טוענים כי המבקש לא הוכיח קיומו של טעם מיוחד להארכת מועד הקבוע בחיקוק ולא הוכיח כי טובים סיכוייו של הערעור להתקבל, כי אם להיפך. לטענתם, המבקש הגיש הליכים רבים באותו עניין לערכאות השונות שכולם נדחו, תוך שהוא נמנע בעקביות משלם את ההוצאות שהוטלו עליו. לבסוף, טוענים המשיבים כי יש לכבד את הסתמכותם על סופיות ההכרעה בסכסוך בין הצדדים.

דיון

6.       מועד להגשתו של ערעור אזרחי קבוע בחיקוק, ועל כן חובה על המבקש  הארכת מועד לבסס בקשתו על "טעם מיוחד", זאת כאמור בהוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. יודגש כי בנושא זה מקפידים עם בעל הדין הקפדה יתירה (ר': זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995) עמ' 897). יתירה מזו, גם מקום שהמבקש אינו חייב להראות "טעם מיוחד", כדי לזכות בהארכת מועד, לא יאריך בית המשפט את המועד כדבר שבשיגרה, אלא אם הראה המבקש צידוק לכך (שם, ס' 682). טעמים מיוחדים, אף שאלה לא הוגדרו באופן שיטתי וכולל, ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. בין היתר, ייבחנו משך האיחור, "האם הבקשה הוגשה בתוך המועד להגשת ההליך, מהו הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור, מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור, וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד. ככל שסיכויי ההליך לגופו נחלשים או אף אפסיים, כך נחלשת ההצדקה מבחינת האינטרס של בעל הדין שכנגד ושל הציבור בכללותו למתן ארכה להגשתו" (ר': בש"א 5636/06 נפתלי נשר נ. שלומי גפן, כב' השופטת ד' בייניש (כתוארה אז) לא פורסם).

בעיקרון, נטו בתי-המשפט להיענות לבקשה להארכת מועד שעה שהנסיבות, בעטיין חל האיחור, לא היו בשליטתו של בעל הדין - המבקש. כדוגמא, הוכרה מחלת בעל הדין כטעם המצדיק הארכת מועד. מנגד, בצידה האחר של משוואה זו, לא הוכרו טעמים הנעוצים  בבעל הדין עצמו כטעמים המצדיקים הארכת מועד (ר': בש"א 1038/85 בע"א 64/85 בנק צפון אמריקה בע"מ נ. עומר גלבוע חברה לבניין ועבודות עפר בע"מ (בפירוק). בלשון אחר, ככלל, נועדו "הטעמים המיוחדים" לסלול  דרכו של בעל הדין ולפתוח לו שערי בית המשפט, מקום בו סוכלה כוונתו להגיש ערעור, בשל אירועים שמחוץ לשליטתו הרגילה או בשל תקלות שלא יכול היה להיערך אליהן מראש (ר' ע"א 6842/00 ידידיה נ. קסט, פ"ד נה(2) 904). ומנגד - אין בטעמים המיוחדים משום ראש גשר כדי לפרוץ דרך למי שבשקידה סבירה יכול היה לנקוט פעולה במועד מוקדם ולא עשה כן מתוך בחירתו שלו.

7.       במקרה דנן, לא הוכיח המבקש כי מתקיים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד הקבוע בחיקוק להגשת ערעור. הבקשה נוסחה בלאקוניות מבלי שהוגש תצהיר לתמיכת הנטען בה, כנדרש בהוראת תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. באשר לטענת המבקש, לפיה יש למנות את התקופה להגשת ערעור מהמועד שבו שהומצאה לו החלטה בבקשה לביטול פסק הדין (מיום 17.12.07), יום 27.12.08, טענה זו, גם אם הנה נכונה עובדתית, דינה להידחות. הגשת בקשה לביטול פסק דין לערכאה קמא אינה עוצרת את מנין הימים להגשת ערעור על אותה החלטה, להבדיל ממקרה שבו פסק הדין ניתן במעמד צד אחד, שאז המועד להגשת ערעור ימנה מיום ההחלטה בבקשה שהוגשה לערכאה קמא לביטולו (תקנה 398א(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984).

8.       לעניין זה יש להוסיף כי אין לראות טעם מיוחד בכך שהמבקש אינו מיוצג ומנהל את הליכיו המשפטים בעצמו. אדם הבוחר לייצג את עצמו במקום לפנות ליצוג משפטי מקצועי נוטל את הסיכון כי הוא ינקוט הליכים בדרך שאינה תואמת את סדרי הדין (ר': בש"א 4956/06 שהם אטיקס אינטרנשיונל בע"מ נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ, פורסם באתר "נבו"; בש"א 8496/07 אליהו קבלן נ' שמואל נבון, פורסם באתר "נבו"). שמירה על תקינותם של סדרי הדין דורשת כי בעל דין הבוחר לייצג עצמו בהליכים, יעמוד אף הוא בסדרי הדין הנהוגים בפני בתי המשפט. כל קביעה אחרת משמעותה תהיה יצירת סדר דין אחד לבעלי דין המיוצגים על ידי עורך דין וסדר דין אחר לבעלי דין שאינם מיוצגים על ידי עורך דין, תוצאה שאינה מתקבלת על הדעת (ר': בש"א  6533/98 חיים שרביט נ' סיגל שרביט, פורסם באתר" נבו"). יתרה מזו, טעות בנוגע להליך הדיוני, ולו בתום לב,  אינה מהווה טעם מיוחד להארכת מועד (ר': בש"א 6708/00 יוסף אהרון נ' אמנון אהרון, פ"ד מח(4) 872). יחד-עם-זאת, ניתן להכיר בטעות שבדין כטעם מיוחד להארכת מועד אם הטעות היא סבירה על פי קנה מידה אובייקטיבי, במידה המצדיקה פגיעה בציפיותיו של בעל הדין שכנגד לכך שההליכים בעניינו יסתיימו (ר': בש"א 443/02 מנהלת הארנונה המועצה המקומית שבי ציון נ' שירותי בריאות כללית, תק-על 2002   (1) 275 (2002), רע"א 1656/06 א' גרנד אלקטריק ישראל בע"מ נ' LEGRAND SNC, ניתן ביום 25.7.06). במקרה דנן אין לומר כי הטעות בסיווג ההליך היתה סבירה, וזאת בשים לב לכך שהדרך להשיג על ההחלטה קבועה בחוק, ואין החוק לוקה בחוסר בהירות (ר': בש"א 2835/07 אלעד שטרית נ' Sharp Corp., לא פורסם). בנוסף, כפי שיבואר להלן, בנסיבות דנן הארכת המועד תפגע באינטרס המשיבים לסופיות הדיון בעניינם.

9.       יתרה מזו, סיכויי הערעור להתקבל הנם נמוכים. מעיון בפסק הדין בו נדחתה תביעת המבקש מחמת התיישנות, עולה כי המבקש הגיש שתי בקשות קודמות לבית משפט קמא לביטול פסק הדין משנת 1990 (המ' 7491/92 והמ' 9007/95). בקשות אלו נדחו, ולפיכך תביעתו בהליך נשוא הערעור היתה בקשה שלישית בענין זה (ר' עמ' 1 לפסק הדין). יתרה מזו, על החלטת הדחיה באחת הבקשות שנדחתה (המ' 9007/95) הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (בר"ע 2005/96), אשר נדחתה אף היא, תוך שנקבע כי לא היה מקום להיזקק לבקשת הביטול השניה: "בקשה ראשונה לביטולו של פסק הדין הוגשה בשנת 92 (המ' 7491/92) ונדחתה בהחלטה שניתנה ביום 25.4.93 במעמד המבקש זו מעולם לא בוטלה ולפיכך לא היה בית משפט השלום רשאי להיזקק לבקשה חוזרת משנת 95, בהמ' 9007/95". בית משפט קמא הוסיף כי המבקש לא הסתפק בדחיות אלה ובמקביל למתן ההחלטות, ואף לאחר מכן, המשיך לנסות ולבטל את פסק הדין בדרכים שונות: הגיש בקשה לראש ההוצאה לפועל למחוק את שמו כחייב מתיק ההוצאה לפועל שנפתח בעקבות מתן פסק הדין. הבקשה נדחתה, והמבקש הגיש בקשת רשות ערעור  על החלטה זו לבית המשפט המחוזי (בר"ע 351/94). גם הליך זה נדחה, תוך שצויין שוב בהחלטה כי המבקש שב ומנסה לבטל את פסק הדין בדרכים שונות, ואף העלה לראשונה טענה שלא בא זכרה קודם לכן, לפיה החייב בתיק ההוצאה לפועל הוא אדם אחר, ואף מבקש "לנצל שגגה טכנית-פורמלית כדי לתעתע במשיבה (ואולי גם במערכת המשפט) והכל כדי למנוע את הוצאות לפועל של פסק דין חלוט שניתן נגדו".

בנסיבות אלה הליך הערעור דנן, בגינו מבוקשת הארכת המועד דנן, הינו אך ניסיון נוסף בשרשרת הניסיונות של המבקש להביא לביטול פסק הדין משנת 1990 בדרכים שונות, תוך התעלמות מקביעות חוזרות ונשנות של בית המשפט המורות לו כי פסק הדין חלוט ויש לבצעו. במקרה דנן לא המציא המבקש למשיבים את הבקשה דנן ואף כלל לא צירפם להליך (לפיכך, לבקשת המשיבים, נמחקה הבקשה בהחלטה מיום 4.5.08. המבקש הגיש ביום 11.6.08 בקשה לביטול ההחלטה. הבקשה התקבלה תוך שנקבע כי על המבקש להמציא עותק מהבקשה להארכת מועד לידי המשיבים). יתרה מזו, המבקש מתעלם מחיובים נוספים שהטיל עליו בית המשפט בהליכים השונים. המבקשים טענו, וטענתם בעניין זה לא נסתרה, כי המבקש נמנע בעקביות מלשלם את סכומי ההוצאות שהושתו עליו בגין לא פחות משבע תובענות שונות שהגיש לערכאות ונדחו כולן: ה"פ (י-ם) 9007/95; ע"א (י-ם) 1259/96; ה"פ (י-ם) 295/00; ע"א (י-ם) 2033/01; ה"פ (י-ם) 777/01; ע"א (י-ם) 3026/02; ת"א (חיפה) 20166/04.  (נספח ב' לתשובת המשיבים).

התוצאה

מן המקובץ לעיל עולה בבירור כי אפסו סיכויי הערעור המבוקש להתקבל, ובנסיבות דנן אין להאריך את המועד להגשתו.

הבקשה נדחית.